כל בעלי החיים נבראו בקבוצות, "למינהו". רק האדם נברא יחיד. המשנה במסכת סנהדרין שואלת למה, ועונה: כדי ללמד שכל מי שמקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא. ולכן, אומרת המשנה, כל אדם חייב לומר: "בשבילי נברא העולם".
זו לא גאווה. זו אחריות. מי שיודע שהעולם נברא בשבילו, יודע שיש לו תפקיד שאף אחד אחר לא יכול למלא במקומו.
בתחילת שנה של קריאת התורה, כדאי לזכור: גם ביום שאני מרגיש קטן, נפלתי או התבלבלתי, הערך שלי לא ירד. נבראתי בצלם אלוקים, והעולם מחכה למה שרק אני יכול לתת.
