לאפליקציה — בחינם״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל־פְּנֵי כׇל־הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ (ויקרא י׳, ג׳)
ביום חנוכת המשכן, ביום השמחה הגדול, נפטרים שני בניו של אהרן. והתורה כותבת שתי מילים: "וידום אהרן". הוא שתק.
יש רגעים שבהם אין מה להגיד. כל מילה רק מקטינה. השתיקה של אהרן לא הייתה ריקה. היא הייתה קבלה, אמונה וכאב — יחד.
גם אנחנו, מול אדם שעובר משהו קשה, לא תמיד צריכים לחפש מילים. לפעמים פשוט להיות שם, לשבת לידו בשקט, זה הדבר הכי מחזק.
שבת שלום.
א׳וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
ב׳וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
ג׳וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃
ד׳וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהֹוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃
ה׳וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
לקריאת הפרשה המלאה, עם הקראה בקול, באפליקציה ›
| ראשון | ט׳, א׳–ט״ז |
|---|---|
| שני | ט׳, י״ז–כ״ג |
| שלישי | ט׳, כ״ד–י׳, י״א |
| רביעי | י׳, י״ב–ט״ו |
| חמישי | י׳, ט״ז–כ׳ |
| שישי | י״א, א׳–ל״ב |
| שביעי | י״א, ל״ג–מ״ז |
שמואל ב׳ ו׳, א׳–ז׳, י״ז