הפרשה פותחת: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם״ (בראשית י״ח, א׳).
רש״י מביא מהגמרא (בבא מציעא פ״ו ע״ב) שזה היה היום השלישי אחרי ברית המילה של אברהם, היום שבו הכאב הכי חזק. הקב״ה בא לבקר את החולה. ולמה ״כחום היום״? כי הקב״ה הוציא חמה מנרתיקה, הביא חום כבד, כדי שלא יבואו אורחים ולא יטריחו את אברהם.
ובכל זאת, אברהם יושב בפתח האוהל ומחפש אורחים. הוא חולה, חם מאוד, ואף אחד לא מגיע. אבל הוא לא נח. הוא מצטער שאין לו למי לעשות חסד. וכשהוא רואה שלושה אנשים, הוא רץ לקראתם.
הלימוד פשוט וחזק: חסד אמיתי לא מחכה שיבקשו ממנו. הוא יוצא לחפש. השבוע אפשר לנסות דבר אחד קטן: לא לחכות שמישהו יבקש עזרה, אלא לשאול בעצמנו, לחבר, לשכן, להורים, ״יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?״
שבת שלום.