יוסף לבד במצרים, עבד בבית פוטיפר, רחוק מאביו ומכל מה שהכיר. ואשת אדוניו מנסה אותו יום אחר יום. ״וַיְמָאֵן״ (בראשית ל״ט, ח׳). הוא מסרב.
במילה ״וימאן״ יש טעם נדיר, שלשלת, שמופיע בתורה רק פעמים בודדות. הקול של הטעם עולה ויורד שלוש פעמים, כאילו מבטא היסוס ומאבק. יוסף לא היה אבן. היה לו קשה. ובכל זאת, הוא סירב.
ומה עזר לו? רש״י מביא מהגמרא (סוטה ל״ו ע״ב) שברגע הקשה ביותר ״נראתה לו דמות דיוקנו של אביו״. הוא נזכר מי הוא, מאיפה הוא בא, ולמי הוא שייך.
לכן יוסף נקרא ״יוסף הצדיק״, והוא הסמל של שמירת הברית. הלימוד בשבילנו: ברגע הקשה, להיזכר במי שאנחנו אוהבים ובמי שאנחנו רוצים להיות. התמונה הזו נותנת כוח לסרב.
שבת שלום.