לפני הפגישה המפחידה עם עשו, יעקב מתפלל: ״קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת״ (בראשית ל״ב, י״א).
רש״י מפרש: ״נתמעטו זכויותי על ידי החסדים״. יעקב חושש שכל הטוב שקיבל כבר ״השתמש״ בזכויות שלו.
יש בזה שני לימודים. הראשון: יעקב זוכר מאיפה הוא בא. ״במקלי עברתי״, עם מקל בלבד, ועכשיו שני מחנות. מי שזוכר את ההתחלה הצנועה שלו, יודע להודות.
השני: גם ברגע של פחד, הוא פותח בהודיה ולא בבקשה. לפני שמבקשים, מודים על מה שכבר יש.
השבוע אפשר לנסות: לפני כל בקשה בתפילה, להזכיר לעצמנו דבר אחד טוב שכבר קיבלנו. שבת שלום.