יעקב מברך את נכדיו, בני יוסף: ״בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה״ (בראשית מ״ח, כ׳). מאז, בכל ליל שבת, הורים מניחים ידיים על ראשי הבנים ואומרים את המילים האלה.
למה דווקא אפרים ומנשה, ולא אברהם, יצחק ויעקב? יש כמה הסברים. אחד מהם: אפרים ומנשה גדלו במצרים, בארמון, רחוק מהבית ומהמשפחה, ובכל זאת נשארו נאמנים לדרך של אבותיהם.
ועוד: הם הראשונים בתורה שהם אחים בלי קנאה. יעקב שם את הצעיר לפני הבכור, ואין מילה של כעס. אחרי ספר שלם של מריבות בין אחים, סוף סוף אחים שמחים זה בזה.
כשאנחנו מברכים את הילדים בליל שבת, זו הבקשה: שיישארו מי שהם גם בעולם רחוק, ושיאהבו זה את זה.
שבת שלום.